ליטוש הגליל בע"מ נ' בלוט

פסק דין

פסק דין בשלושת התיקים המאוחדים שבכותרת.

ראשיתם של ההליכים בתיקים הנ"ל הינה בהגשת בקשות לביצוע שטר, שבעקבותיהן הוגשו, ע"י הנתבעים הנ"ל, התנגדויות לביצוע שטר, בתיקים שלהלן:

א. בש"א 2560/05 ( ת.א. 3210/05 ), שעניינה שיק בסך 4,476 ₪, זמן פירעון 31/10/04, והמשוך מחשבון הנתבע 1, וחתום על ידו של זה.

ב. בש"א 2813/05 ( ת.א. 1133/06 ), שעניינה חמישה שיקים, האחד בסך של 4,427 ₪, זמן פירעון 31/12/04, השני בסך של 4,406 ₪, זמן פירעון 31/1/05, השלישי בסך של 4,251 ₪, זמן פירעון 28/2/05, הרביעי בסך של 4356 ₪, זמן פירעון 31/3/05, והחמישי בסך של 4290 ₪, זמן פירעון 30/4/05, משוכים מחשבונו של הנתבע 2, וחתומים על ידו.

ג. בש"א 2814/05 ( ת.א. 3212/05 ), שעניינה ארבעה שיקים, משוכים מחשבונו של הנתבע 1, וחתומים על ידו, האחד בסך של 4,427 ₪, זמן פירעון 31/12/04, השני בסך של 4,406 ₪, זמן פירעון 31/1/05, השלישי בסך של 4,251 ₪, זמן פירעון 28/2/05, והרביעי בסך של 4290 ₪, זמן פירעון 30/4/05.

המוטב לפי השיקים הנ"ל הינה התובעת.

השיקים נשוא התיקים הנ"ל לא כובדו בבנק, עקב הוראת ביטול שניתנה ע"י הנתבעים.

לנתבעים ניתנה רשות להתגונן בכל התיקים הנ"ל, ותצהיריהם שימשו, לפי ההחלטה שם, ככתבי הגנה. לאחר איחוד הדיון בשלושת התיקים הנ"ל, ובהסכמת הצדדים, נעתרתי לבקשת הנתבעים להגיש כתב הגנה מתוקן המתייחס לשלושת התיקים המאוחדים, וזה הוגש ביום 4/2/07.

לטענת התובעת, הרי שהיא ניהלה מפעל לליטוש ברזים, באזור התעשייה בארז ( להלן – "המפעל " ), וכי באמצע שנת 2004 פנה מר וליד טרודי ( להלן – "וליד" ) אל מנהל התובעת, מר מרזוק עאמר ( להלן- "מרזוק" ), וביקש לרכוש מהתובעת את המפעל, ובהמשך, נכרת בין השניים הנ"ל הסכם, לפיו, רכש וליד את המפעל מהתובעת תמורת סך של 910,378 ₪, והמפעל נמסר לחזקתו של מר וליד, ששילם את התמורה הנ"ל ב- 180 שיקים דחויים, משוכים מחשבונו ומחשבון אחרים, הם הנתבעים. חלקם של השיקים הנ"ל כובד בבנק, וחלקם האחר, לרבות השיקים נשוא התיקים כאן, חולל, לאחר שהנתבעים הורו על ביטולם. התובעת טוענת כי היא אוחזת כשורה בשיקים הנ"ל, משקיבלה אותם בתום לב ובעד תמורה, בגין רכישת המפעל. לטענתה, הנתבעים אינם צד לעסקת היסוד שבינה לבין וליד, לרכישת המפעל, אלא שהיא קיבלה את השיקים כצד ג', כאשר מערכת היחסים שבין מר וליד לבין הנתבעים לא היתה ידועה לתובעת, והיא לא היתה צד לעסקאות שבין וליד לבין הנתבעים. משכך, ובהיותה אוחזת כשורה בשיקים הנ"ל, על הנתבעים לשלם לה את ערך השיקים. התובעת טוענת בסיכומיה בכתב כי, הנתבעים לא הוכיחו כי מר וליד היה נציגם מול התובעת, בעסקת רכישת המפעל, במסגרתה נמסרו השיקים הנ"ל לידיה. כן טוענת התובעת, באמצעות נציגה מר מרזוק, כי היא ידעה על ההסכם שבין הנתבעים לבין וליד אך לאחר שחלק מהשיקים חוללו. כן טוענת התובעת, כפי שעולה בסעיף ה (1)(י"ב) לסיכומיה בכתב, כי אכן הסכימה היא, בהסכם לרכישת המפעל, כי היא תעביר לידיו של וליד את ההסכם שלה עם חברת ח.מ.ת. בע"מ, אך הוסיפה כי וליד ביקש שלא להעביר את ההסכם הנ"ל עד שיבקש זאת, מסיבותיו הוא, והוא טרם ביקש זאת ממנה עד להיום.

הנתבעים טוענים כי הם צד ישיר להסכם לרכישת המפעל מהתובעת, ומאחר והתובעת הפרה את ההסכם הנ"ל, ולאור כשלון תמורה מלא או חלקי, יש לדחות את התביעה, המתבססת על עילה שטרית. לטענתם, בחודש יוני 2004, פנו אליהם וליד ופרג בדר ( להלן "פרג'" ), והציעו להם להקים חברה משותפת שתרכוש מהתובעת את המפעל הנ"ל, לאור הרווחים שזה מפיק מול חברת ח.מ.ת. הנ"ל, והם הסכימו, וביום 2/8/04 הקימו וליד, פרג' והנתבעים חברה בשם ב.ב.ט. ליטוש וטכנולוגיה בע"מ ( להלן – "חברת ב.ב.ט " ), שהנתבעים הם הבעלים של 50% ממניותיה. כן טוענים כי באמצע שנת 2004 נוהל מו"מ בין התובעת, באמצעות נציגה, מר מרזוק, לבין הנתבעים ושותפיהם הנ"ל, באמצעות וליד, והושגה טיוטת הסכם לרכישת המפעל, שלא נחתמה, אם כי נערך זיכרון דברים, עליו חתומים וליד, פרג', ומרזוק, לפיו, וליד רוכש מהתובעת את המפעל, כולל ההסכם של התובעת עם חברת ח.מ.ת הנ"ל, שיועבר לחברה ב.ב.ט או לכל חברה אחרת מטעם הנתבעים ושותפיהם. הנתבעים טוענים כי תמורת רכישת המפעל ע"י חב' ב.ב.ט, כולל הציוד וההסכם עם ח.מ.ת., שילמו הם ושותפיהם לתובעת סך של 400,000 ₪ בשיקים ובמזומנים, וכן 180 שיקים דחויים, בסך כולל של 910,378 ₪, מתוכם 120 שיקים משוכים מחשבונותיהם, היינו, הם שילמו מחצית התמורה ששולמה כנגד רכישת המפעל מהתובעת, בהיותם הבעלים של מחצית ממניות החברה הרוכשת, ב.ב.ט. בע"מ. כן נטען, כי לאחר שהנתבעים מסרו את הסכומים הנ"ל למר וליד, על מנת שזה יעביר אותם לתובעת, הם הודיעוהו על פרישתם מעסקת הרכישה של המפעל. בעקבות הודעה זו, ולאחר שוליד הודיע להם כי התובעת לא המציאה לו את הסכם ח.מ.ת, הם הורו על ביטול השיקים ששלמו לתובעת, כולל השיקים נשוא התביעה כאן. בהמשך, הוקמה חברה חדשה, היא ב.ט. ליטוש טכנולוגיה 2004 בע"מ, שבעל המניות היחיד בה הוא אחיו של וליד, שהחלה לנהל את המפעל שנרכש. בהמשך, הובהר לנתבעים כי השיקים שלהם שולמו לתובעת לפני שהודיעו לוליד על פרישתם מהעסקה, ובפברואר 2006 הם קיבלו מחצית ממניות חברת ב.ט., והיו לצד בעסקה המקורית לרכישת המפעל. כן נטען כי אי העברת הסכם ח.מ.ת על ידי התובעת לידיהם, ושהינו חלק מהסכם הרכישה של המפעל, מהווה הפרה יסודית של ההסכם שבינם לבין התובעת, שהרי, אי העברת ההסכם עם ח.מ.ת גרם להפחתה ניכרת בהכנסה החודשית של המפעל, בעוד שהציוד של המפעל הפך חסר ערך, ונגרם לנתבעים נזק כספי כבד. לטענתם, יש לראות בכך כשלון תמורה מלא או חלקי, ובהיותם צד ישיר לעסקה לרכישת המפעל, יש לדחות את התביעה.

בתום שמיעת עדי הצדדים והצגת ראיותיהם, הוגשו סיכומיהם, בכתב.

למעשה, השאלות הטעונות הכרעה הן אלה:

א. האם הנתבעים היו צד קרוב לעסקת היסוד לרכישת המפעל מהתובעת , או שמא הצדדים לעסקה זו היו וליד והתובעת בלבד?

ב. האם התובעת הפרה את הסכם למכירת המפעל, ע"י אי העברת ההסכם שיש לה עם ח.מ.ת הנ"ל, לרוכשים?

ג. במידה והיתה הפרה של ההסכם הנ"ל, כאמור, האם קיים כשלון תמורה מלא או חלקי קצוב ?

עילת התביעה שטרית. על כן, תשובה חיובית לכל השאלות הנ"ל יחד תביא לדחייתה של תביעה זו, בעוד שתשובה שלילית על אחת או יותר מהשאלות הנ"ל תביא לקבלת התביעה, בתיקים המאוחדים הנ"ל.

אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת, באמצעות מנהלה, מר מרזוק, קיבלה מאת וליד, נוסף על סכומים אחרים כמפורט להלן, 180 שיקים, מתוכם 120 שיקים, כולל השיקים נשוא תביעה זה, משוכים מחשבונות הנתבעים.

עיון במסמך שהוגש וסומן נ/2, הנושא כותרת " זכרון דברים – הסכם ", מיום 7/8/04, מלמד כי, הצדדים להסכם הנ"ל הם מנהל התובעת, מר מרזוק ומר וליד, בעוד שהנתבעים אינם צד לו. יחד עם זאת, שוכנעתי כי מסמך זה אינו ההסכם הכולל והממצה, שבמסגרתו נמכר המפעל של התובעת, לאחרים. שהרי, מרזוק אינו הבעלים של התובעת ואינו הבעלים של המפעל. כמו כן, אין במסמך הנ"ל ( נ/2 ) כל התייחסות לתמורה שעל הקונה לשלם למוכר, כנגד רכישת המפעל, או לאופן ומועדי התשלום של תמורה זו, או למועד המסירה של המפעל לקונה. יתרה מזו, המסמך הנ"ל אינו מציין את התובעת עצמה, ליטוש הגליל בע"מ, כצד להסכם למכירת המפעל.

תמיכה במסקנה הנ"ל מצאתי במסמך שהוגש וסומן נ/1, שהינו טיוטת הסכם, שנערכה ע"י העד מטעם הנתבעת, עו"ד טליע בדר. לפי טיוטה זו, הצדדים להסכם מכירת המפעל הנ"ל הם: הבעלים של התובעת ( בניו של מרזוק ), כמוכרים, וליד, פרג' והנתבעים, כרוכשים של המפעל מהבעלים הנ"ל. באשר לנסיבות עריכת המסמך הנ"ל, הרי שהעד מטעם הנתבעים, עו"ד טליע בדר, ציין, בתצהירו מיום 28/2/08, כי במהלך שנת 2004 פנה אליו פרג' וביקשו לנסח עבורו טיוטת הסכם, לפיה, התובעת מוכרת את המפעל למר פרג, לוליד ולנתבעים, והוא הכין את טיוטה בהתאם לבקשה, ושלח אותה לרו"ח של התובעת, מר ואיל עאמר, שערך בה תיקונים, והשיבה לידי העד הנ"ל, שערך, בהמשך לכך, טיוטת הסכם סופית. בעדותו בפניי העיד עו"ד טליע כי לצורך עריכת טיוטת ההסכם, הוא קיבל ממר פרג' את הנתונים הבסיסיים של ההסכם. לפי עו"ד טליע: